חודש אלול. ימים של התבוננות פנימה.
ואני חושבת על ילדים ואלוקים. איכשהו הם פוגשים אותי באותם מקומות.
שניהם דורשים נוכחות מלאה, חיבור, כנות, אהבה, זהירות.
על כל סטיה קלה אני אשלם ביוקר.
לא נשאר לי אלא לגדול, להתפתח, להתרחב, בלי וויתורים.
שניהם יכולים לפוצץ אותי באהבה או לשרוף אותי בגיהנום.
שניהם מטיילים לי בתוך הנשמה בלי לשאול אם אני מסכימה.
חודרים עמוק מתחת לכל השכבות.
שניהם לא מוכנים לקבל עולות וזבחים, רק את הלב הם רוצים.
ועל שניהם אני לא מוכנה לוותר.
תודה שאתם לא מוותרים עלי.
בבקשה, בורא עולם, תהיה כאן כי אחרת זה גיהנום.
אימהל'ה 
ושניהם רוצים רוך, ושניהם חיים על רחמים, ושניהם אומרים שאת טובה בדיוק כמו שאת. ושניהם אוהבים בדיוק את מי שאת.
אהבתיאהבתי
בדיוק החלק שחסר שם, בכל התובענות הזו.
תזכורת חשובה להרפות, להתרכך, לנשום, ולהיות מי שאני.
אהבתיאהבתי
וואו וואו וואו. התרגשתי ממש מכל מילה.
איזו הקבלה יפה.
ואני מוסיפה –
ושניהם מעוררים את הלב, הגוף והנשמה.
אהבתיאהבתי
ריגשת אותי! שמחה שזה נגע בך.
והתוספת שלך מדוייקת.
רק משום מה, בזמנים שהם לא מעוררים, הם מרדימים. תופעה כזו מתסכלת ולא נדירה 😦
אני יכולה למצוא את עצמי ממש נרדמת באמצע להקריא סיפור לרות או באמצע תפילה שלא מצליחה לעורר אותי. עייפות כזו שמעוררת אותי לשים לב ששכחתי את הלב.
אהבתיאהבתי