אחרי החגים. כמה חיכיתי לרגע הזה של השקט, כמה האצבעות חיכו לתת מילים לאלפי תחושות, רצף אירועים, עליות ומורדות, תובנות והארות ונפילות ושאלות. והמון המון רעש.
אז היה יום כיפור, והוא הביא איתו רוח של סליחה ורוך ותחושה עמוקה של רצון להיות שם. דווקא כשדוד עושה הכל כדי להוציא ממני חלקים הכי מפלצתיים.
הרבה חשבתי על עין טובה. כמה אני רוצה שהסביבה שלי תקבל אותי בסלחנות, שאלוקים יתבונן על הנפילות והטעויות והנזקים שלי ברוך ויאמר: הכל בסדר, את טובה, אל תדאגי, אני כאן.
זה מזכיר לי איך שאליעזר מסוגל לראות את דוד ברגעים הכי מופרעים שלו, ברגעים שהוא מתפרע ומאבד את זה לגמרי וגם אני הולכת לאבד את זה, והשדים בתוכי מתחילים לצאת, אליעזר יכול להסתכל עליו לרגע במבט משועשע ולומר: 'איזה חמוד'.. ופתאום התמונה מולי מקבלת צבעים חדשים לגמרי. המפלצת חוזרת להיות ילד מתוק שהלך קצת לאיבוד מסיבה כל שהיא. כמה פשוט.
עין טובה. רוך. סלחנות. איזה קסם.
ועד שחשבתי שאנחנו עולים על גל חדש, הגיע סוכות והביא עוד גלים חדשים. ולרגעים נראה שכל מה שקנינו בכיפור נשטף עם המרוץ אל סוכות. השדים בתוכי, מסתבר, עדיין פועמים והחופש הארוך, ושוב נפילות ושגיאות ורגעים של ייאוש כשנראה שהצרכים אינסופיים ואני כל כך קטנה.
ושוב מזכירה לעצמי: עין טובה. עלי ועליהם ועלינו.
אימהל'ה 
עין טובה, אולי קצת עזרה מהקהילה?
אהבתיאהבתי
אולי אם הייתה איזושהי תמיכה לא הייתי זוכה להגיע לפוסט הזה? בהחלט.
אהבתיLiked by 1 person
את טובה, פסי אהובה! בכולנו יש מפלצת קטנה, בי, בך, באליעזר, בדוד. וגם כשהיא מטריפה אחרים – אנחנו עדיין טובים.
אהבתיאהבתי